מה מטריד אותך עכשיו? ממה את.ה מודאג.ת?
בטוח יש משהו. משהו קטן, משהו ענקי, משהו טיפשי, משהו חשוב. יש משהו שמפריע לך עכשיו.
ולמה זו בעיה? זו לא. או שכן, תלוי.
אם מה שמדאיג אותך גורם לך לפעול, לזוז, להתקדם ומדרבן אותך לעשיה - מצוין. רק תוודא.י שלא משפיע על הבריאות. אם הדאגה משתקת, מעסיקה מדי, לא מוסיפה ערך, מבזבזת לך זמן יקר, לא מקדמת, מייצרת תירוצים, מובילה לפחדים/ לחץ/ חרדה - אז בהחלט יש פה בעיה. ויש גם מה לעשות עם זה.
עכשיו קצת סטטיסטיקה מומצאת לחלוטין שמבוססת על אף מחקר אני בטוח שאם אבזבז 3 שעות בגוגל סקולר אמצא מלא מחקרים שבוצעו ע"י אנשים שכן בזבזו את הזמן שלהם והגיעו לאותן תובנות. מי שהמושג "מוכח מדעית" מדליק אותו, מוזמן לבדוק ולעדכן אותי
אז הנה הנתונים: 30% מהדאגות - על משהו שכבר קרה: עסקה שהתפספסה, עבודה שלא קיבלו אותי, שיחה קשה שהיתה, מישהו שאמר משהו שלא אהבתי לשמוע וכו'. מבינים את הכיוון, היה משהו, הוא כבר לא כאן ואתם עדיין מוטרדים ממנו. 35% - דברים שאתם בסרטים שהם יקרו בעתיד ואתם כנראה טועים: יפטרו אותי, אני לא אמצא עבודה, אכנס לחובות, הבריאות תידרדר, דברים לא יסתדרו ועוד נטפליקס עצום ומעיק בתוך הראש. כל פעם שאתם אומרים "מה אם", אתם כנראה ב-35% האלה. 20% - דאגות על שטויות, פשוט שטויות קטנות וחסרות תכלית שאין בשום יקום סיבה טובה להיות מוטרד מהם: פקק בדרך הביתה, מה לקנות לחברה ליום הולדת, קרע בחולצה, מישהו שלא עונה לי לוואטסאפ, התלבטות לאיזה מסעדה ללכת ועוד מאות טרדות קטנות כל יום. 12% - דאגות מדברים שהקשר שלהם אליך הוא קלוש ויכולת ההשפעה שלך עליהם שואפת ל-0: תפתחו אתר חדשות, תעברו על הכותרות וספרו לי איך אתם מרגישים עכשיו ומה יש לך לעשות עם המידע שצרכתם הרגע. 3% - דברים לגיטימיים שכדאי לעסוק בהם
מה אפשר לעשות? הרבה.
1. הערכת דאגות והצבת גבולות מה הגבולות שאת.ה מציב .ה לעצמך? מה חשוב לך? מה קו אדום? מה אני מסכים.ה להכיל? מה לא? איפה המקומות שאני מפיל.ה את עצמי? מה מדאיג אותי לעתים קרובות ולמה? דוגמא לגבולות אישיים: לא לבדוק את הטלפון בבוקר לפני שסיימתי משימה חשובה ראשונה. פעמיים בשבוע, לצאת מוקדם מהעבודה. כשנציב גבולות לעצמנו, יהיה קל גם לשדר את זה לסביבה ולהסביר בנימוס לאנשים מה חשוב לכם. לדוגמא: לא זמין בטלפון לענייני עבודה בסופ"ש (כן כן, גם לחילונים).
חשוב לזכור: איפה שלא יהיו גבולות - יהיו דאגות.
2. לראות את הדאגה כטריגר לעשיה והתפתחות משהו מטריד אותך? שב.י עם זה רגע, תן.י לזה מקום. למה זה מפריע? מה הדאגה מנסה לספר? על מה או מי היא מגוננת? הכוונה היא לא להקצין את הסרט אלא להבין למה הוא בכלל מוקרן. זה המקום להבין גם אם מדובר בסרט היסטורי (משהו שקרה), עתידני דיסאוטופי (משהו שלא יקרה), Class B movie (דאגה משטויות) או סרט אסונות תיעודי (מה לי ולזה עכשיו?) אחרי שהתבוננת על המצב בעין מעט יותר אובייקטיבית, מגיעה שאלת מיליון הדולר: מה אני יכול.ה לעשות בעניין עכשיו?
ומכאן - שתי אפשרויות: א. יש לי משהו לעשות בנושא. ב. אין לי שליטה או מה לעשות בנושא בשני המקרים עוברים לסעיף 3
3. שיבוץ ביומן גם כאן, שתי אפשרויות: א. יש מה לעשות בנושא: שבצו ביומן מה בדיוק צריך לעשות ומתי. אם זה לא ביומן, זה ימשיך להטריד אתכם ותמשיכו לא לעשות עם זה כלום ב. אין מה לעשות בנושא: שבצו ביומן ליומיים קדימה חלון של חצי שעה שנקרא: לדאוג מ- *מלאו את החסר*. הקפדנים משתמשים בחלון שבועי שנקרא "זמן דאגות". שעה קבועה ביומן שכל פעם שמשהו מטריד אותנו, אנחנו יודעים שיש זמן מוגדר לשקוע בו.
והגעת עד לפה, כל הכבוד אז משהו מטריד אותך, את.ה לא עושה עם זה כלום, לא משבץ זמן לעשות עם זה כלום וממשיך.ה להיות מודאג.ת?! לא חבל על הזמן שלך? תחשבו כמה דברים נהדרים אתם יכולים לעשות בזמן הפנוי אם הייתם נפטרים אפילו מאחוז אחד של דאגות
אני כאן כדי לעזור עם עוד הרבה כלים, זה הזמן ליצור קשר.
רק בריאות
