top of page
תמונת הסופר/תItsik Madjar

גדרות, חופש וניהול

אתם מנהלים? תתייחסו לעובדים שלכם כמו ילדים בגן משחקים.

לא מנהלים? תדרשו מהם להתייחס אליכם ככה.


רגע, מה?


ב-2006 באוניברסיטת מיסיסיפי בוצע ניסוי קצר ופשוט.

קבוצת ילדים יצאה עם הגננת שלהם לגן משחקים פתוח ונאמר לילדים שהם רשאים לשחק בכל המתקנים בפארק.

רוב הילדים נשארו צמודים לגננת או שיחקו רק במתקנים שקרובים אליה, הם סירבו להתרחק ולשחק.

אותה קבוצת ילדים יצאה לאותו פארק ביום אחר אך הפעם גידרו את הפארק בגדר שהונחה יחסית מרוחק מהמתקנים.

אותו פארק, אותם ילדים, רק עם גדר.

הילדים הפעם התחילו לרוץ ולהשתולל בכל רחבי הפארק, שיחקו והתנסו בכל המתקנים, גם אלו שרחוקים מאוד מהגננת.


כשהיה להם ברור מה הגבולות, הם הרשו לעצמם להיות עצמם.


איך זה קשור לניהול?

אנחנו לא שונים מהילדים. אנחנו אוהבים לשחק, לעבוד, לנסות ולטעות.

אם מגדירים לנו מה גבולות הגזרה, מתאמים ציפיות ונותנים לנו את הביטחון שאפשר לנסות וזה סבבה גם כשדברים לא תמיד עובדים, יהיה לנו הרבה יותר קל וכיף לעשות את העבודה שלנו בלי להיות בסרטים ופרשנויות על האם אנחנו עושים את הדבר הנכון.


אז על מה אפשר וכדאי לתאם ציפיות ולהציב גבולות?

- שעות עבודה

- אמצעי תקשורת (מיילים/ וואטסאפ/ טלפון וכו').

- ערכים שחשובים לכם

- תחומים מקצועיים (אישורי חתימה, תקציב, תקלות, מדדי ביצוע וכו')

- כל דבר שהעובד.ת שלכם לא בטוח לגבי האם כדאי או לא כדי לעשות


והנה כמה משפטים שכדאי להימנע מהם, גם כשהכוונה טובה:

"אני מצפה ממך לדעת את זה"

"זה לא מקובל עלי"

"למה עשית את זה?"


אגב, אין בעיה לפרוץ את הגבולות, לפעמים זה גם ממש אחלה ומביא למקומות מדהימים.

ודאות - זה המשחק.


אז כדאי לזכור, כולנו ילדים. כשיש גדר, אפשר להתפרע. כשאין, אנחנו קופאים במקום.

ואם אתם מנהלים (ותיקים וחדשים) ורוצים בוסט למיומנויות הניהול שלכם, דברו איתי. מסתבר שאנשים מגיעים ממש רחוק כשאנחנו עובדים יחד.


בתמונה: הילדים שלי כשהגבול לא לגמרי ברור :)


Comments


bottom of page